היה לי יעד ברור השנה. יעד צנוע. לקרוא יותר ספרים משנה שעברה. רק שני ספרים יותר, זה הכל. האתגר הוא ששנה שעברה  קראתי 78 ספרים. זה אומר שהשנה אני צריך לקרוא 80 ספרים.

חבר המליץ לי לקרוא ספרי ילדים כדי לעמוד ביעד שלי. זה נשמע  לי כמו מישהו שמציב יעד להכנסה שנתית ולוקח הלוואה מהבנק. כן, השגת את היעד, אבל לא באמת הרווחת כלום. 

למה שזה יקרה? כי אנחנו שוכחים שהיעד הוא אמצעי. הוא נועד לעזור לי לקרוא כדי להעשיר אותי, לשנות את צורת החשיבה שלי, את האופן בו אני מקבל החלטות, את תפיסת העולם שלי ובסוף גם את ההתנהגות שלי. קריאת ספרי ילדים כנראה לא תשיג את האפקט הרצוי. 80 ספרים הם אמצעי, הם המדד, לא היעד. אבל למידה קשה למדוד, קריאה קל.

היעד הגבוה נועד לעזור לי לדחוף  ולממש את הפוטנציאל שלי. יעד שאפתני וריאלי מעורר מעט חרדה כדי לדחוף אותי להשיג אותו, כשאני רואה את קצב ההתקדמות שלי. יעדים מדידים עם כלי נהדר כל עוד אני לא עובד על עצמי.

לכן, הדבר החשוב ביותר הוא לא  לשקר לעצמי. לא לבלבל בין המדד והיעד. לוודא שאני עושה אופטימיזציה ללמידה ולא לכמות ספרים. איך זה נראה? כמו כל דבר בחיים, ההחלטות שלנו חושפות את סדר העדיפויות  שלנו.

השנה בחרתי לקרוא  הרבה ספרים ארוכים ומעניינים

אולי כי יכולות הקריאה  שלי השתפרו עם השנים, 2021 הייתה השנה עם הכי הרבה  ספרים ארוכים שקראתי ( להוציא את משחקי הכס מהרשימה), הטרייד  אוף ברור, ספר יחיד של 18 שעות מול 3 של 6 שעות. שוב ושוב בחרתי בספרים הארוכים.

הסתייגות – היו פעמים שבחרתי בכוונה  בספרים קצרים  כדי להעלות את המספר, אבל רק ספרים שמעניינים אותי.

אם הספר לא מושך אותי, אני מפסיק ולא סופר אותו

אני לא רואה סיבה לקרוא משהו שלא משרת אותי. לא ברמת בספר, לא ברמת הפרק, לא ברמת הפסקה. אם זה משעמם או לא רלוונטי לי – אני מדלג. החיים הם לא מטלת קריאה, עניין ותשומת לב הם פילטרים נהדרים לרעיונות ולספרים.

הסתייגות קצרה – כמו כל דבר בחיים, גם תחביבים דורשים לפעמים משעמת עצמית כדי להתניע, אבל  הקריאה חייבת להיות מהנה.

אני לא מצפה מעצמי לזכור את כל הספר

זו שאלה שאני מקבל הרבה, כמה אני זוכר אם אני קורא  מהר/הרבה. אבל גם זו מנטליות של  מטלת קריאה  בבית ספר,  אני לא הולך  להיבחן על עמוד  47 ומה 3 הרעיונות העיקריים של פרק 22. יש ספרים  שאקרא ואסכם לעצמי כל פרק, יש ספרים  שאני קורא כדי להבין את צורת החשיבה  ונקודת  המבט של הסופר.

בבתי ספר  אנחנו מכוונים לרמה גבוהה של שליפה מהזיכרון באופן מודע. אני מכון ליכולת נמוכה יותר – היכולת להיזכר  בשעת הצורך. אני צריך לזכור את קיומו של הספר, נקודת  המבט והטיעונים העיקריים – כך שבשעת הצורך המידע הרלוונטי יעלה לי למודע או לפחות אחשוב על הספר.

הסתייגות – אני משתדל לסכם לעצמי את המהלכים הלוגיים והטיעונים של הסופר. על מה נכתב כל פרק, מה הרעיונות של כל פרק ואיך הם קשורים. כדי לראות שהבנתי, אני מנסה להסביר את זה לאדם אחר.

לעיתים אני קורא רק את הפרק שאני צריך וממשיך הלאה

כמו שיש ספרים שאני קורא ועוצר מתוך שעמום, ככה יש ספרים שאני חוזר אליהם, לקרוא כמה פרקים ולהמשיך הלאה. אני לא מסמן את הספרים האלו כהושלמו, אני לוקח את המידע/חוויה שהייתי צריך ותמשיך. זה המשך של נקודת הזיכרון, אני יודע איזה ספר ואיזה פרק אני צריך לקרוא שוב בהתאם לסיטואציה שאני נמצא בה.

סיכום

בחרתי לכתוב על קריאת ספרים כדוגמה להבדל בין מה שמנסים להשיג – למידה – לבין המדד – כמות ספרים. בגלל שקל לשקר לעצמנו ולבלבל בין השניים, הבאתי דוגמאות לאופן בו אני פועל כדי למקסם על הלמידה ולא המדד. זה לא אומר שהמדד זניח או לא רלוונטי, הוא מלמד הרבה ומצביע על ההתקדמות, אבל צריך לזכור להתמקד במה שחשוב להשיג ולא במה שקל למדוד.

ואם הגעתם עד לכאן, אגלה שקראתי רק 69 ספרים השנה, אז אני בתהליך חשיבה עם עצמי – איך להשתפר לקראת שנה הבאה