שמתם לב שיש דברים בעולם שעובדים הפוך?
שככל שאתם רוצים אותם יותר – אתם רק מרחיקים אותם מעצמכם. לשאול את עצמנו על בסיס יומי האם אנחנו מאושרים יכול להפוך את החיים שלנו לאומללים. לרצות להרשים דייט או מראיינת גורם לנו להיות לחוצים ופחות מרשימים ממי שאנחנו באמת.לנסות להימנע ממחשבות שליליות, גורם להן להתעצם.
אז מה אם ניקח את הרעיון הזה ונהפוך אותו על הראש? מה אם ננסה להרחיק את הסבל, על ידי המרדף אקטיבי אחריו? אפשרי? מטופש עד מאוד? קריאה נעימה !
האם אני מטורף שמציע מזוכיזם? לא. ממש לא. אני לא מציע לרדוף אחרי כאב פיזי או לפגוע במישהו. אני מציע לרדוף אחרי הדברים שאנחנו בדרך כלל נמנעים מהם. אני מדגיש. לא לחפש, לא להתמודד. לצאת לרדוף אחריהם. בתשוקה, בהתלהבות.
למה?
הסיבה הראשונה היא זו – החיים מלאי סבל ולא משנה מה נעשה. אנחנו יכולים לנסות להגן על עצמנו ככל הניתן, אבל זה לא יעזור.זה לא אפשרי.
לא משנה לאיזו בועה מצופה שוקולד נכניס את עצמנו , לא משנה בכמה סדרות בנטפליקס נעטוף את עצמנו, המציאות תגיע עד הדלת. הבעיות שלנו בחיות בפינות
שעיגלנו.
"בסדר אלעד. יהיה סבל בחיים. אבל אפשר לנסות לצמצם אותו! ננסה להגן על עצמנו מפניו ואז נסבול פחות. למה לרדוף אחרי חוסר נוחות?"
הנה למה:
האם עשיתם פעם מקלחת קרה? מי שעשה שם לב לתופעה מעניינת – הציפייה מהקור כמעט תמיד יותר גרועה מהקור עצמו. לא משנה כמה פעמים עשיתם את זה, לא משנה כמה פעמים חוויתם את הקור – הציפייה, הפחד מהקור – גרוע יותר מהקור עצמו.
למה זה חשוב? כי הנטייה הראשונה שלנו היא לנסות להימנע מהכאב והסבל, אז אנחנו סובלים יותר גם אם לא קורה שום דבר.
אנחנו סובלים כי אנחנו מפחדים שיקרה משהו רע, אנחנו מפחדים לסבל. רוב הסבל שלנו הוא מהדברים שאנחנו מפחדים שיקרו, גם אם הם לא קורים בפועל.
כלומר, הניסיון לצמצם את הכאב, הופך אותו לגרוע יותר. הניסיון להימנע – גורם לנו לסבול יותר. לכן נעשה את הדבר ההפוך – מרדף אחרי הסבל !
"זה הכל טוב ויפה, אבל גם אם אני פותר את הבעיה של הציפייה – אני עדין מכניס יותר סבל לחיים שלי, מה עשינו בזה?"
שאלה נהדרת קורא בדיוני שהמצאתי. אז זו הנקודה השנייה, להכניס יותר סבל מגדיל את היכולת שלנו לשאת יותר סבל. מה הכוונה? בפשטות : מה שלא מחסל – מחסן ( פאן פאקט: זה היה התרגום הראשוני לעברית של המשפט של ניטשה: "מה שלא הורג – מחשל" ).
יש סטודנטים בקהל? סמסטר ראשון אתם מתים מפחד, כל מבחן הדופק שלכם הוא על 180. בשנה האחרונה שלהם, אתם עושים את המבחן בזום, בזמן שאתם יושבים בים. אתם רגועים. האם המבחנים נהיו פחות מלחיצים? לא. אלו אתם שנהייתם חזקים יותר, אתם יודעים טוב יותר להתמודד עם אתגרים.
"איך כל הטרלול הזה נראה בפועל?"
חכה רגע, קורא בדיוני שהמצאתי כדי לכפר על כישורי הכתיבה הבינוניים שלי, יש עוד יתרון שכדאי לציין. בגלל שהמוח שלנו מתרגל מהר לדברים חדשים, להכניס קצת סבל גורם לנו להעריך את מה שיש לנו. לעלות במדרגות 6 קומות עוזר להעריך את המעלית. לנסות להתרכז עם חלון פתוח כמשאית הזבל עוברת – עוזר לנו להעריך את השקט של החלון הסגור.
במילים אחרות: כשהכל טוב -זה מובן מאליו. כשדברים מתקלקלים, בתדירות נמוכה מספיק, זה דווקא גורם לנו להעריך אותם יותר. אנחנו לא צריכים לחכות לגורל, אנחנו יכולים ליזום בעצמנו מתי להכניס חוסר נוחות, מתי שאנחנו מתחילים לקחת כמובן מאליו משהו טוב בחיים שלנו( רכוש, מערכת יחסים וכו'), נוכל להימנע ממנו לזמן קצר, כדי להעריך אותו יותר.
אז עכשיו, איך הטרלול הזה נראה בפועל:ז ה תלוי בכם וכמה אתם מוכנים לקחת את זה לקיצון. לפני כמה שנים קניתי זוג נעלי ספורט בצבע כחול זוהר ומחריד – השיקול שלי היה שהן כל כך מביכות, שאם אני מתרגל להסתובב באיתן בפומבי – החיים שלי יהיו רגועים יותר. אותו הדבר נכון גם לתספורות גרועות.דוגמה נוספת – הפסקתי לרוץ בגשם. אני לא מנסה להימנע מהרטיבות והקור. להפך, אני נהנה מהם. רכב חולף על פני ומשפריץ לי מים לפנים בזמן שאני מאחר לפגישה? מצוין ! זה בדיוק מה שרציתי. מטורף? אולי, אבל במבחן התוצאה אלו שמוצאים הנאה ברגעים כאלו, הם אלו שיכולים להתמודד עם משברים אמיתיים.
למרות הטון הקיצוני של הפוסט, אני מאמין שהכנסת חוסר נוחות בצורה מתונה היא הדרך הנכונה לעשות את זה. לצום מדי כמה חודשים, להימנע ממאכלים טעימים. לסגור את כל הרשתות החברתיות לשבוע. ללכת ברגל במקום לנסוע באוטובוס. לפתוח חלון כשיש רעש, להתקלח במים קרים (זה הרגל שימושי לימים בהם נגמרים המים החמים ואתם צריכים מקלחת לפני אירוע חשוב!).
אז בואו נסכם, להכניס חוסר נוחות לחיים שלנו יכול להפוך אותם לטובים יותר:
א) הפחתת הפחד מהכאב
ב) חיסון והגדלת היכולת שלנו לשאת כאב
uג) הערכה של הדברים הטובים בחיים שלנ
אבל האמת? אני לא יודע איפה זה פוגש אתכם. מה אתם חושבים? האם תרצו ליישם את זה?בהשראת
A Guide to the Good Life: The Ancient Art of Stoic Joy
